פסק-דין בתיק ת"א 8879-05

פסק הדין בתיק זה ניתן לאור הסכמת הצדדים כי הוא יינתן על סמך החומר בתיק, ללא חקירות ולאחר הגשת סיכומים.

רקע

התובע הוא האפוטרופוס לנכסי נפקדים, אשר חברת "עמידר", שהיא החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר" או "התובעת") מנהלת עבורו נכסי מגורים ועסקים בעכו העתיקה.

הנתבעות  הן יורשותיה - בנותיה של הגב' פאטמה שינאוי ז"ל אשר התגוררו ביחד עם אמן בדירה נשוא התביעה (להלן: "הנתבעת" או "המנוחה").

הדירה נשוא התביעה נמצאת בגוש שומה 18013 בעכו העתיקה ומוגדרת יחידה מספר 373 (להלן: "הדירה") . הדירה מושכרת בדמי מפתח, וחל עליה חוק הגנת הדייר (נ"מ )תשל"ב-1972 (להלן: "החוק").

ההליכים בתיק זה נמשכו זמן רב, בין השאר בגין ניסיונות להביא את הצדדים לכדי הסדר, התמהמהות בהליכים ע"י הנתבעות לאחר הגשת כתב ההגנה המתוקן, וסיבות אחרות כמפורט בפרוטוקולים וההחלטות השונות. למרבה הצער ולאחר הגשת סיכומי התובעת, הלכה לעולמה הנתבעת הגב' פאטמה שינאוי ז"ל, ועל כן שוב היה עיכוב במהלך המשפט עד אשר התייצבו יורשותיה והוגשו בשמן הסיכומים.

עניינה של התביעה הוא, האם חייבות הנתבעות לשלם ל"עמידר", חלק מהסכום אותו שילמה התובעת לטענתה,עבור שיפוץ בדירה בה התגוררו  המנוחה ובנותיה, דירה אשר הזכויות לדיירות מוגנת על פי החוק הועברו אליה מבעלה המנוח, מר סובחי שינאוי אשר רכשן בתאריך 13.1.1997. הזכויות הועברו למנוחה לאחר מותו של בעלה, ההעברה אושרה ב- 13.9.98. השיפוצים בדירה ובבניין בו נמצאת הדירה נערכו בין השנים 2002-2003.

הסכום הנתבע הוא 283,483.17 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה, וכולל את החלק היחסי בעלות השיפוצים בסכום של 253,331.37 ש"ח וכן סכום נוסף של 26,293.71 ש"ח שהוא חוב אשר הוקפא לטענת התובעת ב- 1.9.98, וכן חוב בגין דמי שכירות בגין השנים מ- 2000 עד 2005 בהן לא שולמו דמי שכירות, וזאת למרות שהתובעת התחשבה בנתבעות ודרשה רק חלק מדמי השכירות.

שאלה נוספת היא אם אכן הופר החוזה בין התובעת לנתבעות המצדיק קבלת תביעתה לפינוי הדירה.

על פי החוק, ההסכם בין הצדדים, והנהלים אצל התובעת, משבוצע שיפוץ ובמקרה זה בעקבות צו הריסה מפאת סכנה, הרי הנתבעת - המנוחה, אשר כטענת התובעת בסיכומיה (סעיף ג.2.ד), הטילה את עלות התיקונים על התובעת, אמורה לשאת ב- 50% מעלות השיפוץ.

עלות השיפוץ היתה 753,737 ש"ח ועל כן חלקה של המנוחה מסכום זה עמד על 253,737 ש"ח.

המנוחה טענה כי הסכום הנדרש אינו נכון ומופרז ביותר. יתר על כן, למרות השיפוץ שנערך בשנת 2003, המצב גרוע עוד יותר ולמעשה נגרמו נזקים קשים, והתובעת מתחמקת ממילוי חובתה על פי החוק לתיקון, למרות פניות אליה כבר מתחילת 2004. המנוחה טענה עוד כי אכן ועדת חריגים פרסה את החוב תוך התחייבות לתיקון אך עד יום הגשת כתב ההגנה התיקון לא בוצע.

למעט מספר חודשים בודדים, בהם לא התקבלו שוברי שכר הדירה הרי שולמו דמי השכירות כסדרם, ולעניין החוב המוקפא - טענה זו אינה נכונה.

המסמכים בתיק:

מסמכי תביעה

לכתב התביעה צורפו:

1.         עותק מספר הנכסים של מינהל מקרקעין ישראל המתאר את חלקה 373 בגוש שומא 18013 בעכו בשטח של 103 מ' בנוי, וכי הבעלים הוא א.נ.נ. (האפוטרופוס לנכסי נפקדים).

            התברר כי המקום הוכרז כאתר עתיקות ביום 18.5.1964.

2.         הצהרת דייר נכנס - בעלה של התובעת, מר שינאוי סובחי ז"ל מיום 13.1.1967.